בעיתון הרפואה, גיליון יוני 2017, פורסם מאמר העוסק בפרסום מדעי של פרופ' מרק גלזרמן ופרופ' אהוד גרוסמן. המאמר מציג מקרים אשר הובאו לבירור בלשכה לאתיקה של האוניברסיטה. אני ממליצה לכל רופא ורופא לקרוא אותו.
עוד בעניין דומה
בלשכת האתיקה של הר"י, מתקבלות מפעם לפעם תלונות של רופאים העוסקות בחילוקי דעות בין מחברים, מי ראוי להופיע כמחבר, מי אינו ראוי שיופיע כמחבר וסדר המחברים.
העצה הידידותית הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא – החליטו מראש ורשמו מסמך המתעד את ההחלטה מי ראשון ומי אחרון ומה חלקו של כל מחבר.
בינואר 2006 פרסמה הלשכה לאתיקה ניר עמדה בנושא "כללים אתיים בפרסום מדעי". הוועדה אשר הכינה את המסמך התייחסה, בין היתר, לאחריות החוקרים. הצורך ביושר אינטלקטואלי מוחלט, הצורך לפרסם כלי לקידום אקדמי, הקשר הבלתי אפשרי עם חברות התרופות והמכשור הרפואי הממנות את מרבית המחקרים המסחריים והשפעתם על הפרסומים.
(פרק ד.4 סעיף י"ב לקוד האתי ראו נייר עמדה בנושא ).
מחבר אינה "מתנה" או "כיבוד" – העובדה שרופא מנהל מחלקה רפואית או מטפל בחולים עליהן נעשה מחקר אינה מקנה לו מקום "אוטומטי" כאחד המחברים.
כדי להיחשב מחבר, יש צורך להיות יוזם המחקר או הרעיון המחקרי, לעשות את עבודת החקר, לכתוב מחקר, לאשר אותו סופית ולקחת אחריות על הכתוב בו.
חובה על כל רופא לזכור כי מאמרו יכול להוות בסיס לטיפול בחולים, כפי שנקבע בכללי האתיקה "על החוקרים לשנן לעצמן כל הזמו את האחריות הרה המונחת על כתפיהם, עליהם לזכור כי עבודתם תשמש את חבריהן הרופאים הקוראים את המאמר בבואם לטפל בחולים. לפיכך, חובה עליהן לכתוב כל מילה, לשקול כל משפט, בזהירות המרבית האפשרית ובאותה דאגה וזהירות כאילו הם עצמם מטפלים בחולה באותו הרגע ממש".