"לא יכול להיות שיש רופא ילדים בעולם שיישאר אדיש לאירוע מסוג זה". כך אמר פרופ' איתי פסח, מנהל בית החולים ספרא לילדים במרכז רפואי שיבא, בפאנל שעסק בילדים שחזרו מהשבי, בכנס השנתי של האיגוד לרפואת ילדים שנערך אתמול (ד') במתחם אקספו בתל אביב.
יותר מאלף רופאות ורופאי ילדים, סטודנטים לרפואה ומתמחים השתתפו בכנס השנתי של האיגוד שנדחה בשל המלחמה ועסק, בין השאר, בבריאות הנפש, בהשמנת ילדים ובנושאים נבחרים נוספים ברפואת ילדים.
פרופ' צחי גרוסמן, יו"ר האיגוד לרפואת ילדים, אמר כי "בשגרה ובחירום רופאי הילדים הם בחזית הטיפול בילדי ישראל. בעת מורכבת זו, בחרנו לשלב בין חידושים ועדכונים רפואיים ומקצועיים לבין שיח והתייחסות למקומו של הרופא מול המטופל בזמן המלחמה, על השלכותיה הנפשיות, הבריאותיות והחברתיות".
ד"ר גלעד בודנהיימר, מנהל אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, קרא לחזק עוד את מערכי בריאות הנפש בקהילה, להגדיל את מספר המטפלים ולשפר את תנאי השכר. "1.4 מיליארד שקל לבריאות הנפש זה שינוי דרמטי אבל לא מספיק", אמר בהתייחסו לתכנית לשיפור מערך בריאות הנפש.
עוד אמר ד"ר בודנהיימר כי רופאי הילדים הם קו החזית בהתמודדות הנפשית בימים קשים אלה. "אנשים יודעים לעזור לעצמם דרך הילדים שלהם. מיד לאחר פרוץ המלחמה נערכנו לגיבוש תכנית לאומית: מקום לנפש - בריאות נפשית לכל - מענה ציבורי זמין ומותאם, שמתחילה להיות מיושמת בימים אלה. עדכנו נהלים והגדרות, גם בתחום העברת המידע. ייצרנו מערכים מובנים ובנינו הכשרות", סיפר.
תכנית נוספת שנחשפה בכנס היא "רפואה מודעת טראומה בקהילה, של עמותת חוסן, עליה סיפרה ד"ר חוה גדסי, המנהלת הרפואית של עמותת גושן. התכנית מטמיעה מענה ראשוני ומיידי לצורכי בריאות הנפש על ידי רופאי הילדים והמשפחה. היא סיפרה כי התכנית מופעלת על ידי מאות רופאים בקהילה.
פאנל בהנחיית אשת התקשורת תמר איש שלום עסק בטיפול הרפואי שניתן לילדים ששבו משבי החמאס. בפאנל השתתפו פרופ' פסח, פרופ' גילת לבני, מנהלת מחלקת ילדים במרכז שניידר וד"ר איילת רימון, מנהלת היחידה לרפואה דחופה בביה"ח לילדים דנה. הרופאים שיתפו ברגעים המרגשים והכואבים לקראת, במהלך ואחרי תהליך קליטת הילדים השבים. הם סיפרו כי נערכו עם פרוטוקולים, סימולציות ולימוד יוצא דופן של משפחות הילדים לקראת הגעתם, אך ש"המציאות שאליה נחשפו עלתה על כל דמיון".
לדבריהם, הילדים בפעימה הראשונה הגיעו עם הוריהם ובמצב טוב יותר מהמבוגרים. "בפעימה השנייה חזרו ילדים בלי הוריהם וזו היתה מכה נוראית. נכנסו ילדים עצובים שמה שהם עברו לא דומה בכלל למה שציפינו. בפעימה השלישית כולנו היינו מוכנים יותר. בית החולים היה הגשר בין תקופת הבידוד בשבי לעולם החיצוני".
עוד סיפרו כי בימים אלה נעשית עבודת כתיבה מדעית ומתבצע מעקב אחרי הילדים ששוחררו. נוסד גם ספר זכרונות של אנשי הצוות עבור הילדים.
פרופי פסח אמר כי הטיפול בילדים השבים הוא "אירוע אנושי ולא רפואי, אבל זה אינו הזמן לסכם עדיין. נשמר את הדריכות, בתקווה שאלה שנותרו בשבי יחזרו במהרה. לא יכול להיות שיש איזשהו רופא ילדים בעולם שיישאר אדיש לאירוע מסוג זה".
כשפרופ' גילת השמיעה הקלטה ששלחה לה אחת הילדות הצעירות מבין השבות לאחר שחרורה מבית החולים, שבה היא מספרת על רסיס שיצא מאצבעה ומיד בנשימה אחת ממשיכה ומספרת שהצטרפה לאחיותיה ש"עשו עגילים", הרופאים התקשו להסתיר את רגשותיהם. הם הצטרפו לקריאת האיגוד לרפואת ילדים לעשות הכל כדי להחזיר הביתה את החטופים כולם - ילדים, מבוגרים, נשים וגברים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
